מיינדפולנס, צילום ואני - הילכו שלושתם יחדיו?
כולנו כיום מצלמים. הטלפונים הניידים המצויים בידי כל ומלווים את שגרת החיים, זימנו את הכנסת הצילום בקליק לאורח החיים השוטף, והמודעות לתחביבים ולשעות הפנאי מזמנת את תחביב הצילום לאנשים רבים. בתרבות שהתפתחה אנו מתעדים את חיינו באמצעות השפה האוניברסלית של צילומים, מעבדים צילומים, מפרסמים צילומים ברשתות חברתיות, משתפים בחוויות, מקבלים תגובות ומשובים.
לצד זאת, הפילוסופיה המזרחית שחלחלה למערב, הביאה עמה דרכים חדשות לראות ולהבין דברים, ותובנות חדשות אודות המודעות, העצמי והמציאות. אחד המושגים הבסיסיים הוא מיינדפולנס, תשומת לב קשובה ומודעת. מדובר בגישה ובתהליך שיש להם השפעה על תחומים רבים – פילוסופיה, פסיכולוגיה, רפואה, ניהול ארגוני, חינוך, אמנות ועוד. בעולם הצילום ניתן לתאר אותה כצילום "מדיטטיבי" או "מהורהר", צילום במודעות קשובה.
צילום ומודעות הולכים יחדיו, גם אם לא נועדו זה לזה מלכתחילה. עצם החזקת המצלמה וצילום בה הינם היבט של קשיבות, תשומת לב ומודעות. מאידך, ככל שאנו מודעים לקורה סביבנו, אנו "מצלמים" גם ללא מצלמה.
צילום כמודעות קשובה יכול להיות מוסבר כצילום ש"מוצא" אותנו, ש"נגלה" לנו מתוך מה שמציע הרגע הנוכחי שבו אנו נמצאים. ההתבוננות היא מתוך מודעות פתוחה ובתשומת לב למתרחש כאן ועכשיו, לדברים כמו שהם, ולמה שהעולם וזרם החיים מציעים לנו.
תהליך הצילום מתמקד בחוויית הראייה, ללא תכנון, ציפיות או שיפוטיות, מצב של פתיחות לאפשרות של הבלתי צפוי, הייחודי, הנגלה ברגע הזה. כדברי הצייר Claude Monet: "כדי לראות, עלינו לשכוח את השם של הדבר עליו אנו מסתכלים". בתהליך כזה אנו משוחררים ממחשבות, מטרות, רצונות, ציפיות, חששות או ביקורת. אנו משוחררים מתכנון טכניקות צילום. איננו משווים לתמונות שצילמנו בעבר או לתמונות של אחרים, איננו חושבים על תוצרי הצילום, איננו מצפים למשוב והכרה של מי שיראה את הצילום. מורה הזן Shunryu Suzuki מכנה זאת "תודעת המתחיל": אנחנו רואים את הדברים פשוט כמו שהם, בוהים בחוויה כמו תינוק שרואה דברים בפעם הראשונה. אנו לומדים לראות את הדברים מחדש, ללא זיכרון, ללא תשוקה, ללא מונחים של תועלת או משמעות מעשית או אישית.
במצבים כאלה, כאשר התודעה חופשיה, פתוחה, פורחת ויצירתית, אנו יכולים לראות דברים שבשגרת החיים לא היינו מתייחסים אליהם, מתעלמים מהם, או חושבים שאינם רלבנטים. יתכן שאפילו לא היינו מבחינים בהם, או לא מתייחסים אליהם במושגים חזותיים כמו צבע, גוון, צורה, מרקם. אפילו דברים שראינו אותם אינספור פעמים, פתאום נבחין שאנו "רואים" אותם, יודעים אותם בתשומת לב מעמיקה. המודעות מאפשרת לראות את המראה כצופה, כעד, ולא כמעורב. הצילום גם מאפשר להתבונן בזרימת החיים ולהבחין בשינויים. לאחר צילום התמונה, תשומת הלב נפתחת לראות דברים חדשים שהעין לא הבחינה בהם קודם לכן.
מיינדפולנס וצילום הם שילוב של תשומת לב קשובה ופתוחה, כמו גם ריכוז והתמקדות. תשומת לב קשובה בצילום היא תהליך של ראיה היקפית, ברגישות ופתיחות, והבחנה, גילוי וזיהוי משהו בשדה הראיה, והבאת התודעה למסגרת ולפוקוס. הריכוז וההתמקדות הם כ"פוקוס" מכוונים את המודעות לנקודה מסויימת, ל"זום אין", לחקר מעמיק. שני היבטים אלה מאזנים ומשלימים זה את זה.
מיינדפולנס בצילום היא מיומנות מעשית. מיינדפולנס ומדיטציה הן מיומנויות של אימון לבחירה היכן לשים את תשומת הלב. עם תרגול קבוע ניתן להגביר את יכולת המיקוד, להרחיב את נקודות המבט ולהשפיע על תפיסת העולם. מודעות קשובה ותשומת לב יכולה להיות מטופחת בכל מצב בחיים ובשגרת היומיום, גם ללא המצלמה. ההשראה וההשלכה של המיינדפולנס בצילום, אינן משפיעות רק על הצילום, אלא גם על הרווחה הנפשית והפיסית.
לצילום במודעות קשובה אין צורך להיות "צלם" או לשלוט בהיבטים טכניים בצילום. ניתן להשתמש בכל מצלמה, כולל בטלפון הנייד. מספיק להתנהל בראש פתוח ולהתבונן בעולם בדרך קשובה, פתוחה, אותנטית, חדשה ויצירתית. ידע בצילום עשוי לסייע להביע את הדברים בדרך יותר יעילה, אך הוא אינו חיוני.
צילום במודעות קשובה הוא הזמנה לחוות תשומת לב קשובה ופתוחה, להתמקד בכאן ועכשיו, לשהות, לחקור, להעריך, ליהנות.